פסק-דין בתיק רע"צ 24666-02-12

בקשת רשות ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל בכפר סבא (כב' הרשם צ'יזיק) מיום 12.1.12, בתיק הוצל"פ מס' 1704565101 אשר בה אישר למשיבה 1 (להלן: "כונסת הנכסים") להתקשר בהסכם עם המשיבה 3 (להלן: "רוקסנה") למכירת החנות המצויה רח' רוטשילד 42 בת ים, חלקה 187/2 גוש 7149 (להלן: "החנות").

העובדות שאינן שנויות במחלוקת

1.                  המבקש שיעבד במשכנתא אשר נרשמה לטובת המשיב 2 (להלן: "הבנק") את זכויותיו בחנות הנידונה, וכן את זכויותיו בחנויות ונכסים אחרים, לצורך הבטחת השבת הלוואה אשר נכון ליום 28.12.2008 עמדה על הסך של 3,325,199 ש"ח.

במועד הנ"ל חתם המבקש על הסכם להסדרת חובו הנ"ל, ואולם בהמשך לא עמד בהתחייבותו נשוא ההסכם, ולפיכך הגיש הבנק לביצוע את שטרי המשכנתא.

2.                  ביום 17.8.09 פתח הבנק בהליכי מימוש המשכנתא הרובצת לטובתו על זכויות המבקש בנכס מסחרי בגבעת שמואל שבבעלות המבקש (תיק הוצל"פ מס' 1715360101), והמשיבה 2 מונתה ככונסת הנכסים לצורך המימוש. הליך מימושו של נכס זה אינו מענייננו הישיר.

3.                   ביום 4.3.10 פתח הבנק בהליכי מימוש המשכנתא הרובצת לטובתו על זכויות המבקש בנכסים נשוא תיק זה, המצויים כולם בבת - ים, והמשיבה 2 מונתה ככונסת נכסים לצורך כך. הנכסים הממומשים נשוא תיק זה הינם דירה ברח' רוטשילד 42, החנות הנידונה, ודירה ברח' בן גוריון 107.

4.                  במסגרת הליך הכינוס התנהלו בין הצדדים הליכים שונים שלא כאן המקום לפרטם. נזכיר רק כי הסתבר, בין היתר, כי המבקש גבה דמי שכירות משוכרים בנכס בגבעת שמואל ובבת ים, לאחר מועד מתן צווי הכינוס, ושלשל אותם לכיסו. נושאים אלה הגיעו אף לפיתחו של בית משפט זה בעקבות בקשות רשות ערעור שהגיש המבקש על החלטות רשם ההוצל"פ אשר הורו לו להשיב את הסכומים, ועתירותיו נדחו או נמחקו.

5.                  כך או אחרת, כונסת הנכסים תפסה את החזקה בנכסים, פירסמה אותם למכירה, וביום 13.9.11 התקיים הליך של התמחרות בגין החנות והדירה ברח' רוטשילד. ההצעה הגבוהה ביותר לרכישת הדירה עמדה על הסך של 780,000 ש"ח וההצעה הגבוהה ביותר לרכישת החנות עמדה על הסך של 1,300,000 ש"ח - היא הצעת רוקסנה. למען הסר ספק יצויין כי המבקש השתתף בהתמחרות.

6.                  ביום 20.9.11 עתרה כונסת הנכסים לאשר למכור את דירת רוטשילד והחנות בהתאם לתוצאות ההתמחרות, וזאת לצורך פירעון החוב לבנק אשר עמד אותה עת על הסך של 2,223,684 ש"ח. לבקשתה צירפה כונסת הנכסים דו"ח מפורט אשר הבהיר בין היתר כי המכר הינו בסכומים הגבוהים מסכום התמורה הראויה בהתאם לחוו"ד השמאי, לנכס במימוש מהיר. כן צורף לבקשה דו"ח יתרות המעיד על חובו של המבקש לבנק, כנקוב בספרי הבנק.

המבקש התנגד לבקשה זו בטענות שונות.

7.                  ביום 5.10.11 הונחה בפני כב' הרשם הודעה על הסכמת הצדדים למכר דירת רוטשילד, וכב' הרשם אישר את מכירתה לזוכה בהתמחרות. באשר לחנות קבע כב' הרשם כי על כונסת הנכסים להגיב לטענות המבקש :

"במסגרת תשובתה, על כונסת הנכסים להניח תשתית ראויה אודות יתרת החוב אשר תיוותר לחייב לאחר מימוש דירת המגורים, לצורך בחינת אופן ההתייחסות לבקשת הפדיון של החייב (ככל שזכות זו תהיה רלוונטית עדיין)."

8.                  ביני לביני השלימה כונסת הנכסים גם את מכר דירת בן גוריון תמורת הסך של 1,625,000 ש"ח, והגישה, ביום 21.12.11, לכב' הרשם דו"ח כספי מפורט אשר כולל את יתרת חובו של המבקש וכן את העיקולים על הנכסים לטובת צדדי ג' לרבות כאלה שהינם בדין קדימה.

9.                  מהדו"ח עולה כי בעוד שיתרת מכר החנות ודירת בן גוריון שטרם שולמה מגיע לסך של 2,925,000 ש"ח, הרי שסכום חובו של המבקש לבנק לאחר ניכוי תמורת דירת רוטשילד, עומד על הסך של 2,400,512 ש"ח. כמו כן, סכום הוצאות הכינוס וההוצאות שבדין קדימה צפוי להגיע לסך מוערך של  1,166,120 ש"ח. מכאן, בהתאם לדו"ח, אין במכר הנכסים כדי לפרוע את מלוא חובותיו של המבקש לבנק, ועל כן, מתבקשת מכירתם של שני הנכסים.

ביום 25.12.11 התקיים דיון בפני כב' הרשם. במסגרת טענו ב"כ הצדדים באריכות ובלהט כנגד מימוש שני הנכסים, קרי: החנות ודירת בן גוריון. בין היתר נטען כי די במימושו של נכס אחד לצורך סיפוק החוב לבנק. לדיון הוזמנו גם הרוכשים של שני הנכסים. במהלך הדיון הודיעה רוקסנה כי היא חוזרת בה מהצעתה לרכוש את החנות.

10.              מאוחר יותר באותו היום ניתנה החלטת כב' הרשם. במסגרת זו הגיע כב' הרשם למסקנה כי קיים ספק רב האם המבקש מסוגל לממש את זכות הפדיון העומדת לו.

באשר לחנות - הואיל ובאותה עת רוקסנה חזרה בה מהצעתה, הרי שדיון במימוש החנות לא עמד עוד על הפרק. כב' הרשם הבהיר כי:

"עיקר טענותיו של החייב נגעו לשאלת מימוש נכס אחד ולא מימושם של שני נכסים, ואולם משסבה המציעה בנוגע לחנות שבכינוס על עקביה, איני נדרש לרכיב זה"

לפיכך, אישר כב' הרשם את מכירת דירת בן גוריון לרוכש, מבלי שהתייחס כלל לטענות בדבר דיותו של מימוש אחד מהנכסים בלבד.